החלטה בתיק בש"פ 5912/13

1.       בפני בקשה  תשיעית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) להורות על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים החל מיום 11.9.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 38119-03-11 בבית משפט השלום בבאר שבע, לפי המוקדם.

רקע והליכים קודמים

2.        בכתב אישום שהוגש בתאריך 22.3.2011 לבית המשפט השלום בבאר שבע נגד המשיבים מיוחסים להם מספר אישומים שעניינם מספר רב של עבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ) ועל פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה). על-פי הנטען בכתב האישום המשיבים אחראים לתוכנית עבריינית משותפת ורחבת היקף, שמטרתה התחמקות מתשלומי מע"מ ומס הכנסה בסכומי עתק. עוד נטען, כי העבירות שבוצעו באמצעות חברות שונות גרמו לנזקים עצומים לקופת המדינה, בהיקף של מאות מיליוני שקלים. למשיב 1 מיוחסות עבירות מס בהיקף של כחמש מאות מיליון שקל; למשיב 2 מיוחסות עבירות מס בהיקף של כמאתיים וארבעים מיליון שקל.

3.        מאחר שעניינם של המשיבים מגיע לבית משפט זה בגדרה של הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים זו הפעם התשיעית, תובא השתלשלות הדברים הנוגעת אליהם בקיצור יחסי.

4.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. ביום 23.5.2011, לאחר שהוכנו תסקירי מבחן בעניינם, קיבל בית המשפט השלום בבאר שבע את הבקשה (סגן הנשיא (כתוארו אז) נ' אבו-טהה). בית משפט השלום קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים וכן קבע כי נשקפת מהם מסוכנות לציבור. מסוכנות זו נלמדת, כך נקבע, מרמת התחכום של הפעילות המיוחסת להם, מריבוי המשתתפים בה, מאורך התקופה שבה היא התמשכה ומהסכומים הגדולים שהוצאו לכאורה שלא כדין מהקופה הציבורית. בנוסף, נקבע כי קיים חשש ממשי לכך שהמשיבים עלולים לשבש הליכי משפט, להשפיע על עדים, לפגוע בראיות בדרך אחרת או להעלים רכוש. על יסוד כל אלה, נקבע כי אין לתת במשיבים אמון ולכן לא ניתן לשחררם לחלופת מעצר.

5.        כאמור, עד כה נדרש בית משפט זה לשמונה בקשות להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. השופט ס' ג'ובראן האריך את מעצרם ב-90 ימים בשתי החלטות שונות (בש"פ 8252/11; בש"פ 1237/12); השופטת (כתוארה אז) מ' נאור האריכה את מעצרם ב-110 ימים נוספים (בש"פ 3597/12); השופט ח' מלצר האריך את מעצרו של המשיב 2 ב-75 ימים נוספים וקבע בעניינו של המשיב 1 כי אין להורות על הארכת מעצרו בשל היותו נתון במאסר בתקופה בה נידון העניין בפניו (ולאחר מכן שוחרר ממאסרו)  (בש"פ 6300/12); השופט א' שהם האריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים (בש"פ 7876/12); השופט ע' פוגלמן האריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים (בש"פ 509/13); בהחלטה שניתנה על-ידי (בש"פ 2845/13) הוריתי על הארכת מעצרם של המשיבים רק עד סיומה של שנת המשפט, כך שמעצרו של המשיב 1 הוארך ב-73 ימים ומעצרו של המשיב 2 הוארך ב-61 ימים (בש"פ 2845/13); השופט נ' הנדל (בש"פ 4899/13) הורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-44 ימים עד לתאריך 11.9.2013.

6.        הארכת המעצר שעליה הורה השופט הנדל נועדה, על-פי האמור בה, ליתן פרק זמן להגשת הצעות לחלופות מעצר. לגבי המשיב 1, שכבר הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור אותו עד תום ההליכים, אך חלופת המעצר שהציע נדחתה, נקבע כי יוכל להציע ערבים אחרים במקום אלו שנמצאו לא מתאימים. לגבי משיב 2 שטרם הגיש בקשה כזו לעיון חוזר, נקבע כי יוכל להציע חלופת מעצר. ראוי להוסיף, כי בהחלטה זו הורה השופט הנדל על הארכת מעצרו של נאשם נוסף בפרשה, שלמה עזרן,  (להלן: עזרן) בשלושים ימים שבסיומם ישוחרר למעצר בית. בהתאם לכך, ביום 12.8.2013, הורה בית משפט השלום בבאר שבע על שחרורו לחלופת מעצר (מ"ת 38154-03-11, השופט י' ליבדרו).

7.        בהתאם להחלטתו של השופט הנדל הגיש המשיב 1 בקשה לעיון חוזר ביום 4.8.2013. הדיון בבקשה התקיים ביום 1.9.2013 וביום ה-3.9.2013 נדחתה הבקשה (מ"ת 38154-03-11, השופט ד' בן טולילה). בהחלטה זו נקבע כי עילות המעצר שרירות וקיימות, וכי חשש ההימלטות מן הדין אף מתעצם שעה שמועד הכרעת הדין קרב. השופט סמך ידיו על עיקרי המסקנות שהוצגו בתסקירי המבחן שנערכו בעניינו של המשיב 1, לפיהן נשקפת ממנו רמת מסוכנות גבוהה והוא מתקשה לכפוף עצמו לסמכות. כמו כן, דחה השופט את הטענה לפיה נדרשת גזירה שווה בין עניינו של משיב 1 לעניינו של עזרן, בשים לב לכך שעבור האחרון היה זה מעצרו הראשון.

8.        בקשתו של המשיב 2 לעיון חוזר הוגשה רק ביום 20.08.2013 ובשל אילוצים שונים נקבע המשך הדיון בה רק ליום 11.9.2013 (היינו, למחרת הדיון בפני). במסגרת הדיון צפוי משיב 2 להציג ערבים מטעמו, ולאחר מכן תינתן ההחלטה בבקשתו להשתחרר לחלופת מעצר.

9.        בעיקרו של דבר, משפטם של המשיבים מתנהל החל מחודש אפריל 2011. נוכח מורכבות התיק והיקפו, נקבעו מועדים רבים לשמיעתו. פרשת התביעה הסתיימה ביום 21.05.2012. עבור פרשת ההגנה נקבעו ארבעים וחמש ישיבות, אולם עשרים מתוכן בוטלו עקב אי התייצבותם של עדים שונים מטעם ההגנה. בתאריך 18.12.2012 קבע בית משפט השלום כי פרשת ההגנה של המשיבים הסתיימה והם יחשבו כמי שהצהירו "אלו עדי". סיכומי הצדדים הוגשו בחודש מרץ 2013. מועד מתן הכרעת הדין נקבע תחילה ליום 16.6.2013. בסוף חודש אפריל 2013, על רקע פתיחת חקירה בחשד לשיבוש הליכי משפט כנגד אחד מעדי המדינה, הגישו המשיבים בקשה להבאת ראיות נוספות וכן בקשה לחקירה חוזרת של עד זה ומספר חוקרים. בשל כך קבע בית משפט השלום דיון נוסף ליום 30.7.2013 ומועד להקראתה של הכרעת הדין ביום 15.10.2013. העדות החוזרת נשמעה לבסוף ביום 21.8.2013, ובסיומה קבע בית משפט השלום כי הכרעת הדין תינתן במועד שנקבע עוד קודם לכן, ה-15.10.2013.

טענות המבקשת

10.      המבקשת טוענת כי העילות להארכת מעצר המשיבים ב-90 ימים נוספים עומדות בעינן, בדגש על עילת המסוכנות - הן מן ההיבט של המשך הפעילות הפלילית והן מן ההיבט של חשש להימלטות מאימת הדין. את טענותיה בעניין זה היא סמכה הן על העבירות המיוחסות למשיבים בכתב האישום והן על תסקירי המבחן בעניינם. המבקשת הסתמכה במידה רבה על כך שהכרעת הדין במשפט העיקרי צפויה להינתן ביום 15.10.2013.

טענות המשיבים

11.      בעיקרו של דבר, המשיבים התנגדו להארכה נוספת של מעצרם לנוכח התמשכות מעצרם. באשר לטענת המבקשת כי נקבע מועד קרוב למתן הכרעת הדין הם טענו כי אין כל וודאות שהכרעת הדין אמנם תינתן באותו יום, לנוכח העובדה שמועד זה כבר נדחה בעבר. המשיב 2 הוסיף והצביע על כך שלא נכח במועד חקירתו החוזרת של העד שהתקיימה ביום 21.8.2013 בשל כך שחש ברע (ואף פונה לטיפול רפואי במרפאה), ובהמשך לכך הגיש בקשה לקיים מועד דיון נוסף שבו יינתן לו לחקור את העד (וזאת בהתחשב בכך שהמשיב 2 מייצג את עצמו). ההחלטה בבקשה זו טרם ניתנה ולשיטתו יש בכך כדי להשליך על הצפי לגבי המועד שבו תינתן הכרעת הדין. באופן יותר ספציפי, המשיבים אף ציינו כי הם מוכנים להארכת מעצרם עד ליום 15.10.2013, ובלבד שאם לא תינתן הכרעת הדין באותו מועד הם ישוחררו לאלתר.

דיון והכרעה

12.      ההכרעה בבקשה זו אינה קלה. הארכת מעצר תשיעית בעבירות כלכליות מעוררת, על-פני הדברים, אי-נחת, גם אם מביאים בחשבון את העובדה שהארכת המעצר האחרונות היו קצרות מ-90 יום.

13.      אכן, בנסיבות העניין, יש לתת משקל רב להערכה הסבירה שהכרעת הדין אכן תינתן ביום 15.10.2013. דומה שעל כך לא הייתה מחלוקת של ממש. המחלוקת התגלעה בכל הנוגע למענה הראוי לאפשרות של דחיית מועדה של הכרעת הדין. קושי זה מתחדד לנוכח העובדה שאך לפני ימים ספורים נבחנה האפשרות לשחרר את המשיב 1 לחלופת מעצר בבית משפט השלום וזו נדחתה. אכן, המשיב 1 רשאי עדיין להגיש ערר על החלטה זו, אך לעת עתה עלי להניח כי חלופת המעצר שהציע מעוררת קשיים.

14.      לאחר ששקלתי את מלוא ההיבטים הנוגעים לעניין החלטתי להאריך את מעצרם של המשיבים עד למועד סמוך ליום שבו צפויה להינתן הכרעת הדין, כמפורט בהמשך.

15.      אני מבקשת להקדים ולהבהיר כי אין בהחלטתי דבר המונע קבלת החלטה על שחרורם של המשיבים לחלופות מעצר ככל שתתקבל החלטה כזו במסגרת הליכים לעיון חוזר.